למונה ליזה

אני רוכש במילים.אני אכזר.אני אוהב לאהוב אהבות עצובות.אני קשה.אני מנשק אישה ברקות,תמיד.
אני חושב שאנשים מסביבי טיפשים.אני מאמין באלוהים.אני מאמין בך.אני מפחד מהיופי.שלך.
אני חולה במחלה שאין לה שם.ואת רק מנחשת מה היא.את יכולה רק לסבול איתי.אני אוהב את ישו.
אני שונא את עצמי.אני יכול לגרום כאב קשה.אני תמיד מרגיש לבד.אני רואה בך עתיד ושמחה וקסם ילדות שלא הייתה לי אף פעם.אני רואה בך פרחי אביב כנפי נשרים רוחות סתיו ולילות של אונס.
וגברים שהבטיחו לך עולם שלם וברים מלאים בזונות ועצב.וריח סמים עוקצניים.פעם רציתי להשתנות
אבל עברתי כל כך הרבה גלגולים,ובכל זאת נשארתי אותו הדבר,כנראה ככה הוא רוצה אותי,ככה אני
טוב בשבילו.אני רואה בך שדות דם,אדומים אדומים,ושדים רוקדים ריקוד מסתורי, צועקים לך לעצור.
אני מריח את ריח שערך,הוא גואל אותי,עננים של רקות מתמשכת מלטפים אותי ברגע שאני נצמד אלייך.
אני יודע שאת לא יודעת מה אני באמת.אני יודע.אני רועד כשאני חושב עלייך,עכשיו,את נמצאת בחדרך,
לבושה למחצה,ואף אחד שעובר ברחוב שלך אינו יודע שבאחד הבניינים שסביבו חי מלאך.אבוד ומגורש.
והחדר שלך קר,החדר שלך קר,והבדידות מרחפת מעלייך,את נושמת בדידות ונושפת בדידות ,נושמת נושפת,נושמת נושפת,הופכת הכול ליופי טהור,בנשיפות שלך.אני מחפש את אותן הנשיפות בכדי לנשום אותם,איני רוצה לנשום שום אוויר אחר.ואת לבד עם כולם וגם לבד את לבד.וזה לא יגמר ילדתי,אהובתי,
את נפשי,לי נשמתי,את הרגע השקט שלי,השניות הבריאות,החג הנצחי,השבת מנוחה,הלילות החמים,הקרוב של הקרוב,זה לא יגמר.ילדה שלי.
כי הבדידות שלך היא האמת שלך,היא הדבר הכי קרוב אלייך,אפילו יותר ממני.
והצער שלך ,הוא בעלך,לא אחר יקרה שלי.
על תעוררי מחר עם אחר מתוקה,על תתני לו להרוס את הגוף שלך,להשאיר עלייך את הסימנים שלו,
לנשק אותך,את שפתייך החמות,להגיד לך שהוא אוהב אותך,לחדור אל תוכך,אל תוך הצוף שלך,
בבקשה על תתני לו,על תגעי בו מלאך שלי,על תרגישי כלום לאף אחד אחר,כי הרגש שלך יקר לי ממלכות השמיים והארץ,כי טיפת הרגש מתוכך יכולה לגאול סבל מהאדם,ולי יש ממנו הרבה
לא עוד צל של אחר,את מבינה עד כמה את טהורה,למה את נותנת להם ללכלך אותך ,למה.
עכשיו את בחדר שלך,ועד כמה שהייתי רוצה לשבת לידך ,אפילו לא לגעת בך,למרות שזה יעלה בחצי מחיי,לשבת בפינה ולהביט בך,באור שאת מפזרת,או לשבת מאחורייך ולחבק אותך,ולבכות לך,כי מזמן לא בכיתי.להתכסות בלחישות שלך,בריסים,בדברים שאת אומרת,ולהמשיך ולהמשיך את הלילה שלי איתך,
את תחיית המתים שלי,גאולה..
אבל לי קשה,אני קשה, אינני בחרתי בזה,הוא בחר בי.אני גורם לכאב אחר,כאב של אמת.
אני גדלתי מתוך תהום ואני אחזור אליו,אני לבד,בלעדייך.
בלעדייך,אושר,כי האושר נולד להם ולא לי,את תישארי איתם,אני לא,אני לא שייך לכאן.
לפחות לא לדעת שאת עם אחר,זה וזהו,ואם כן אדע אז בכל נשיפה שלך אני לא אנשום.