יעל נחשון.פנייך.

זוהי ביקורת לאלבום הבכורה של יעל נחשון,אשר פירסמתי עבור האתר "הסקיצה פלוס",אמנם ביקורת לא מתחסדת,אבל שווה קריאה.


ביקורת לאלבום של יעל נחשון , "פנייך".


יונייב ראובן.
עבור האתר "הסקיצה פלוס"


הבייבי של יעל לא יגרום לכם לחייך ולהגיד "יאללה איזה חמוד,זה ממש יפה"
או "ואי איזה שיר עצוב זה ממש מדכא".

לפעמים , בביקורות לא מחמיאות או לא טובות , לאלבום של אומן מסוים , אני נוטה לחשוב ,שאולי בביקורת האלה צריך להיות יותר עדין , יותר מתחסד , יותר נותן הזדמנות.
כי בכל זאת , אלבום , ובמיוחד אם הוא הראשון של האומן.הוא חתיכת השקעה ,אתם יודעים.
התגשמות חלומות , תוצאה של דמעות ,יזע כאב ותקווה של שנים (לחלק לפחות).האומן שופך את כל כוחו , את הפחדים והרגשות שלו , בתווים ובמילים הצעירים.ואז הוא מאמין שהנה , הגיעה השלב לכבוש את העולם , שהחרב מוכנה ,היכן הלבבות?
אז זהו.כפי שהחרב תפקידה לחדור אל לב האחר , כך גם השירים במוצר הבכורה.הוא נועד לאחרים ,
כל תפקידו כשהוא יוצא מבושל ומתובלן במיקסים , הוא לבגוד. להגיד לאחר את מה שהאומן בכלל לא התכוון אליו , ולאחר נוסף להימאס כבר בהאזנה הראשונה.
האומן , והוא יודע את זה טוב מאוד, לא כותב לעצמו , נדיר מאוד שהוא חוזר לקרוא את מה שכתב פעם .
אלבום הוא ראי המשקף את נשמת המאזין,ולא של האומן.האומן הוא רק זה שמחזיק את הראי.

יעל נחשון. בת 27.
יעל נחשון,היא עוד פרי תוצרת "רימון".אשר הצטרפה לפרלמנט ההולך ומתרחב ,של אריק ברמנים מירי מסיקות , ואיות כורם.שאלה בזהירות יתרה מבלי לשים לב,לאט לאט ,כובשים את מצעדי הגלגל"צ , ומצעדי הסלולר.מה גם שסביר להניח שאחד השמות מתנגן אצלכם בתור איזה רינגטון קליט.
יעל נחשון , התחילה לכתוב לא מזמן, למען האמת הקריירה המוסיקלית שלה התחילה יחסית די מאוחר,רק אחרי שירותה הצבאי יעל החלה לכתוב ולשיר.לפני, היא אפילו לא חלמה על להוציא שיר לרדיו.
התגלגלו הדברים לכך , שהיא הוציא את אלבום הבכורה שלה, הנקרא "פנייך" ,וכאן צצה לה הבעיה.
אלבום הבכורה של יעל,נשמע,כמה צפוי,כמו אלבום הבכורה של מסיקה,כמו אלבום הבכורה של קרן פלס,להמשיך?
ברובו הוא נשמע כמו סקיצה אחת ארוכה,מונוטוני,כמו בשירה כך גם בנגינה,יעל אפילו לא דואגת לתפקידה החשוב כסולנית (עזבו רימון,היא למדה מוסיקה גם בניו-יורק!!!),ובשירים שצריך להביא בהם רגש ולשיר אולי קצת אחרת,היא מקפידה להיות מאוד נכונה,וילדה טובה,חלילה לא לחרוג אפילו בחצי טון מהסולם שכתבה.לאורך כל האלבום ,להוציא אולי את השיר האחרון,היא ממשיכה בשירתה הבנאלית.

השירים מופקים ברובם על ידי אורי זך ועובד אפרת,אלה משמשים בחלק מן השירים גם כנגנים.
נושא הליריקה כמאט בכל השירים מזכיר את הטקסטים של חנוך לווין, ניכרת בטקסטים התייחסות להשפלה עצמית של נפש תמורת נפש אחרת , הבן אדם ריק ללא אהבתו ,הוא כלום לבד,וסביר להניח שגם לא ימשיך לחיות אם יישאר בדד.מוכיח זאת "פנייך" שעל המילים והלחן אחראית נחשון,"פנייך השתנו מאז הפכת גבך לאכזבה,מאז היום שהוא עזב,את ויתרת על אהבה".
והשיר "אדע לצאת" ,שדווקא אותו כתב והלחין אריק ברמן המוזכר מלפני ,"מנסיוני מן העבר ,שלושה ימים אחרי מחר ,כבר לא תהיה אצלי בלב,זאת הבטחה ,נכנעתי כבר להשפלות".
אין חדש תחת השמש,כך גם שער השירים החוזרים על אותו המוטיב,בחלקם אפילו המנגינה דומה ורק הקצב שונה.אולי ההפתעה היחידה היא השיר של טורי עמוס , שתירגם ברמן ,"ואני אקדח" ,נותן צבע אחר, ומרשה להיות קצת ,אבל ממש קצת בועט.הוא מדבר על אונס של נערה,על נפילת החלום והחיים שלאחריו.יעל נחשון באמת מנסה בשיר הזה להרגיש.זה לא הולך ,זה פשוט לא הולך.
דבר נוסף שמאוד הפריע לי זו ההפקה הדלה המינימליסטית משהו,העיבודים ממש "ערומים",כאן אינני בטוח האם זו הכוונה של המפיקים או ניסיון לחסוך שעות באולפן ובחזרות.
את השיר האחרון ,"זה טוב לי ככה " מעבדים משה לוי ושלמה שבן,שמנגן כאן גם על הפסנתר,איך לא.


האומן הוא זה שמחזיק את הראי,יעל נחשון לא.היא יותר מידי עייפה כאן,יותר מידי מתאמצת ויוצא שהיא שרה לעצמה.היא לא משאירה רצון לחזור אליה לאחר האזנה ראשונה,לא משאירה טעם של עוד,גם בשירים קשים היא לא עושה כלום.וכמה כאב וכוח היא השאירה אין לדעת.
לסיכומו של דבר,הבייבי של יעל לא יגרום לכם לחייך ולהגיד ,"יאללה איזה חמוד,זה ממש יפה" ,
או "ואי איזה שיר עצוב זה ממש מדכא",הכול באמצע.לא פופ ובטח שלא רוק.לא שירה אישית אבל גם לא שירה בציבור.לא הקול המיוחד,אלה עוד אחד שדומה לאחר.תעשו מסקנות לבד.
תוכלו למצוא את הדף של יעל ב-WWW.MYSPACE.COM/YAELNACHSHONMUSIC
לשמוע ולהתרשם.
עד כאן גבירותיי ורבותיי.יהיו שלום ואם תחפצו לרכוש את הדיסק תנסו ליהנות ממנו.

יונייב ראובן.
Ruveny.blogspot.com